וגם זה קרה היום!

בשקט בשקט, כחודש לפני חלוקת התעודות יצרו קשר חברי הנהגת ההורים של תיכן רמון עם מועצת התלמידים ומגמות מוסיקה ותקשורת כדי להפיק קולולם מקומי, משלנו, מרגש ופשוט: שיר תודה לצוות החינוכי של בית הספר - לכבוד המחצית. התרגשנו!
הרעיון שהתפתח במוחם של הנהגת ההורים הגיע לשטח דרך חברי מועצת תלמידים אשר בהנחיית אפרת, התחלקו לצוותי משימה שכללו: בחירת שיר, כתיבת מילים, פרסום וגיוס תלמידים וניהול היום עצמו. במקביל גוייסו תלמידי מגמת מוסיקה המופלאים לביצוע המנגינה ותלמידי מגמת תקשורת המוכשרים לתיעוד העניין. מההנהלה והמנהלה, דרך הורים ועד לצעירים שבתלמידים - נרתמו לביצוע השיר והקליפ. 
יום המחצית התקרב, והגשם לא הפסיק, התלבטנו, נלחצנו, נרגענו וכשהשמש יצאה לזמן קצר גם תלמידי בית הספר יצאו לשעה קלה של צילומים ושירה משותפת! ההורים יזמו, תלמידי המועצה קידמו, תלמידי מוסיקה הובילו את הטון, תלמידי תקשורת צילמו וערכו וביום שישי שאחרי קבלת התעודות חדר מורים שלם צפה והתרגש מהקליפ שהוא כל כולו שיתוף פעולה, אהבה וכן; גם רגישות, מצויינות ונתינה!

המדעתון הראשון של רמון \ בנות קבוצה 10

ביום שלישי, ה-23 בינואר, התחלנו מסורת חדשה: המדעתון של תיכון רמון!

המדעתון הוא פרויקט בהשראת האקתון, במקור: פרויקט שבו מבוגרים וצעירים כאחד הרוצים ללמוד דברים חדשים וחשובים יוזמים מוצרים חדשים בתחומים שונים לצורך פתירת בעיות.

מדעתון רמון הראשון נמשך שש שעות מהבוקר ועד הצהריים.

המטרה שלו הייתה להעשיר את ידע התלמידים ולפתוח אותם להיבטים של מדע אשר לא חוו קודם לכן, ואיך זה נעשה? בבוקר של יום שלישי חולקנו לעשר קבוצות של עד עשרים תלמידים מכל שכבת ח'. כל קבוצה לוותה בשני אנשי צוות: מורה למדעים ומורה נוסף או נוספת ובהנחייתן קיבלו משימה - לחשוב ולייצר מוצר אשר קשור למדע! החברים בקבוצה ישבו, חשבו, התלהבו והעלו רעיונות ואז יצאו לעבודה על המוצרים שתכננו. בסוף - כך אמרו לנו – יוכרזו זוכים הצוות שיצר את המוצר המדעי היצירתי ביותר, תוך כדי הקפדה על עבודת צוות ועמידה בתנאים המקדימים.

מספר אייל: "התחלתי בתפקיד שולי בקבוצה אחת ולא כל כך נהניתי אבל כשהגיע החלק של עריכת העיתון המקוון, שצריך לעבוד על המחשב, לקחתי על זה אחריות וממש נהניתי! היינו בלחץ, עבדנו עד הרגע שהשופטות הגיעו, ואז הצגנו להן את העיתון והן התלהבו"

חמש שעות עבדנו על המוצר שלנו (אנחנו הכנו עיתון מדעי מקוון) אספנו מידע באמצעות מחשבים ניידים והפלאפונים וכתבנו כתבות שאחר כך הוכנסו על ידי תלמידים אחרים לעיתון וירטואלי שאותו הצגנו בגאווה, כמו הקבוצות האחרות והמוצרים שלהן - לצוות השופטות בסוף היום. עצרנו רק פעמיים: לאכול פיצה ולשתות טרופיות ובהמשך לקנח עם קרמבואים. כל הפעילות הובלה על ידי צוות מורות מדעים וכן, תלמידי כיתה י'3 והמחנך שלהם דודי אשר ניהלו את הקבוצות, צוות שכבת ח' מהיועצות דרך המחנכות והמורות המקצועיות - ליוו מבחינת תוכן וציוד, המנהלה תקתקה וכולם יחד אפשרו את היום הכיפי הזה!

  

מפגש בבני ברק מאת חן מנחם, ט'3

בתחילת שנת 2018 יצאו תלמידי שכבת ט' במסגרת שיעורי של"ח לסיור בעיר החרדית בני ברק.

הטיול כלל ביקור מרתק ומעניין בביתה של אישה מהמגזר החרדי אשר סיפרה אודות אורח החיים החרדי, הרגלים ומנהגים, ואף הרחיבה במידע אודות משפחתה וענתה על כל השאלות הרבות שנשאלו. כל התלמידים היו מרותקים למילותיה והקשיבו בסבלנות וסקרנות.  משפחתה, המונה 10 נפשות בסך הכל,  מייצגת משפחה ממוצעת מהמגזר החרדי והעניקה לנו מבט קרוב על חיי היומיום החרדיים.  בנוסף, טיילו תלמידי הכיתות בין הרחובות הצפופים של העיר ובחנו את החיים במגזר החרדי.  תלמידי השכבה ביקרו בחנויות שונות ושאלו את המוכרים ועוברי אורח שאלות מגוונות, במטרה לייצר שיח ודיאלוג בין שני המגזרים השונים.

 

כולנו נהננו מהסיור ושמחנו לקחת בו חלק. למדנו דברים חדשים על המגזר החרדי והרגישו סקרנות רבה בנוגע לקהילה שלמה שחיה לא רחוק  אבל כל כך שונה במהותה ושגרת החיים בה. הסיור, ברוח ערך הסובלנות היה מהנה ומעשיר ויכולנו לראות שכל תלמידי השכבה נהנו מהעניין שהוא עורר בנו.

האחר כבר לא אחר - הגיע הזמן לשינוי מאת מעין גרף, ט'3

עיוור, חירש, משותקת רגליים, אילמת, תסמונת דאון - מה משותף לכל האנשים הללו?

נכים? מוגבלים? אולי בעלי מוגבלויות?

עד לא מזמן גם אני חשבתי ככה, אך לאחר יום סדנאות חוויתי  של ארגון 'תיקון עולם' שעברתי ביחד עם תלמידי שכבתי (ט') תפיסתי לגבי הנושא השתנתה לחלוטין.

מה בעצם היה משמעותי כל כך באותו היום? בואו ואספר לכם:

את בוקר יום ג (2.1.18) פתחנו, חבריי לכיתה ואני, בהרצאה קצרה. ההרצאה דיברה על רגישויות ומוגבלויות שונות של אנשים שונים בחברה הישראלית. נראה כאילו כבר דיברנו על הנושא הזה יותר מידי נכון? אז זהו, כנראה שלא מספיק.

ההרצאה הציגה בצורה ברור את המציאות היומיומית שאיתה נאלצים להתמודד כ-880

אלף אנשים בישראל. מההרצאה למדתי שאסור לקרוא לאנשים עם מוגבלויות "אנשים בעלי מוגבלויות", נכים" ובטח שלא "מוגבלים". אלא אנשים עם מוגבלות - הם לא הבעלים של המוגבלות שלהם, הם לא קנו אותה בכסף ואי אפשר למכור אותה. היא קיימת באנשים מבלי שיוכלו לשלוט בה ולבקש אותה. האנשים הללו הם גם לא "מוגבלים" כי הם יכולים לעשות מלא דברים, ההגבלה שלהם היא נקודתית ולא מגבילה לחלוטין את חייהם עד למצב שאינם מסוגלים לעשות דבר. והם לא "נכים", נכים זו הכללה של מקרים ספציפיים, הם אנשים עם מוגבלות ומוגבלות זו לא בהכרח נכות אלא רק במקרים מסוימים.

במשך היום התנסינו בחיי אנשים עם מוגבלויות: תקשרנו עם אישה חירשת בעזרת שפת הסימנים ובקריאת שפתיים, נפגשנו עם אדם עם מגבלה קוגניטיבית (מוחית) אשר הציג לנו את חייו מנקודת מבטו ובעזרת ניסוי נחמד עזר לנו להבין איך זה מרגיש להיות עם מגבלה קוגניטיבית. פגשנו אדם עיוור והתנסינו במוגבלות שלו על ידי ניווט בכיתה בעיניים עצומות, ולבסוף נפגשנו עם אישה אשר רגליה שותקו בעקבות מחלה, אשר סיפרה לנו על חייה עם המוגבלות, ובהומור הסבירה לנו כיצד היא מתמודדת עם המגבלה שלה והראתה לנו יתרונות במוגבלות זו. התנסינו בשריכת שרוכים עם כפפות על הידיים ובנסיעה במסלול אתגרי על כיסא גלגלים אשר האנשים הנעזרים בכיסא גלגלים מתמודדים איתו בכל יום מחדש.

הסדנאות הדגימו בצורה המשמעותית ביותר את הצורך בהנגשת הסביבה לאנשים עם מוגבלויות בחברה שלנו. בלי הנגישות והתמיכה הסביבתית וללא ההתחשבות שלנו, לעולם לא יוכלו להשתלב ולהרגיש בנוח עם המוגבלות שלהם בחברתנו. האנשים שפגשנו הוכיחו בצורה הטובה ביותר מה זה לנצח את עצמך ואת המגבלה: כל האנשים שבאו להעביר את הסדנאות חיים בצורה רגילה בדיוק כמונו; הם בעלי משפחות, תחביבים, חיי חברה, וחלקם אפילו חובבי ספורט אקסטרים. הם לא מסכנים, הם לא מבקשים רחמים, הם מבקשים התחשבות. הם זקוקים להתחשבות, להנגשה. הם שמחים, צוחקים ואינם מוותרים לעצמם, אז למה אנחנו מוותרים עליהם?
הסדנאות שעברנו גרמו לי להבין את החשיבות של ההנגשה וההתחשבות באנשים עם המוגבלויות, אך בעיקר הזכירו לי שאנשים עם מוגבלויות הם לא חייזרים ולא יצורים מכוכב אחר, הם אנשים, ועלינו להתייחס אליהם כאל אנשים. להציע עזרה ולא להתעלם, להקשיב להם ולבקשותיהם בדיוק כמו לכל בן אדם אחר, לשאול ולא לקבוע בשבילם מה הם צריכים. אם אנחנו נעזור להם ונקבל אותם, נרוויח אנשים מדהימים לכל החיים, ועכשיו אני יכולה לומר בוודאות הגיע הזמן לעשות מעשה!